top of page

Mal de Debarquement Syndrome MdDs

MdDS, או כפי שאני נוהג לכנותה – "מחלת יבשה כרונית" (באנלוגיה הפוכה ל"מחלת ים") – הינה הפרעה הגורמת לאדם לחוש חוסר יציבות, תנודתיות, סחרחורת ותחושת ריחוף, לאחר שהייה ממושכת על כלי שיט, במטוס או בכלי רכב. לרוב, אנשים הלוקים ב MdDS חשים בטוב בזמן השיט, אך ברגע שהם יורדים מהאוניה וחוזרים לקרקע יציבה התסמינים פורצים. לרוב התסמינים מתוארים כתנודתיות כאילו האדם נמצא בלב ים. תחושות אלה אינן נדירות כאשר הן נמשכות מספר שעות או ימים לאחר החזרה ליבשה, אך אנשים הסובלים מ- MdDS יכולים להתלונן על תסמינים הנמשכים חודשים ואף שנים. ההפרעה מופיעה אצל נשים (85%) יותר מגברים (15%) לרוב בין גילאי 30-60 שנים. לפי השערות חוקרים, ההפרעה מופיעה בערך אצל 1 מתוך 100 אנשים המתלוננים על סחרחורות, כך שככל הנראה איננה סיבה שכיחה לסחרחורת וחוסר יציבות. עם זאת היא קיימת, וגורמת לסבל רב ואובדן תפקוד משמעותי.

 

 

מה גורם להופעה של MdDS?

 

בעבר האמונה הרווחת הייתה כי מקור התסמינים הינו "היסטריה" או חרדה. כיום קיימות מספר תיאוריות לגבי מקורה של הפרעה זו. חלק מהחוקרים טוענים כי זו סוג של מיגרנה, בעוד אחרים גורסים שמדובר  באי התאמה חושית בין המערכת הווסטיבולרית (באוזן הפנימית ובתנועות הראש) לבין המערכת הסומטוסנסורית (באיברי הגוף השונים ובמגע של הגוף עם הקרקע), כאשר האחרונה הופכת דומיננטית יותר.

תיאוריה מקובלת יותר (שאני נמנה עם תומכיה) גורסת כי המקור לתסמינים הינו תהליך של הסתגלות (Adaptation) לתנועת ראש במישור מסוים (Tilt) כאשר במקביל מתרחשת תנועה במישור אחר (Rotation). תהליך זה מתרחש במוח על סמך קלט חושי המגיע ממספר מערכות חישה שאינן "מסכימות" זו עם זו. למשל בתוך חדר סגור על אונייה העיניים אומרות שאין תנועה והאוזניים אומרות שיש.

למעשה אין הסכמה רחבה כיום לגבי המקור המדויק ל- MdDS, מה גם שקיימים אנשים הסובלים מתסמינים זהים ללא היסטוריה של שהייה על כלי שיט או טיס.

 

 

כיצד מאבחנים MdDS ?

 

האבחון ל MdDS מתבצע כיום לפי קריטריונים מוסכמים שפורסמו בשנת 2020*:

א. תחושת סחרחורת לא סיבובית המאופיינת בתחושה של תנועתיות, המתקיימת כל הזמן

    או מרבית היממה.

ב. התסמינים מופיעים בתוך 48 שעות לאחר שמפסיקים להיות חשופים לתנועה פאסיבית

    כלשהי.

 

ג. התסמינים פוחתים זמנית כאשר נחשפים לתנועה פאסיבית.

ד.  התסמינים נמשכים מעל ל-48 שעות, לפי הסיווג הבא:

     ד.0 תסמינים בהתפתחות - התסמינים ממושכים אך טרם עבר חודש אחד

     ד.1 MdDS חולף - תסמינים חולפים בתוך חודש אחד מרגע שהתחילו

     ד.2 MdDS כרוני - תסמינים מתמשכים יותר מחודש אחד

ה. יש לשלול גורמים אחרים העלולים לגרום לסחרחורת או חוסר יציבות

אנשים הסובלים מהתסמונת לרוב מתארים תחושה קבועה של תנודתיות ולא ורטיגו (סחרחורת סיבובית). הופעת התסמינים מתקשרת בדרך כלל עם מסע ממושך על אוניה, מטוס או רכב. ההבדל העיקרי בין MdDS לרגישות תנועתית (Motion sickness) הוא שאנשים הסובלים מMdDS חשים תסמינים מינימליים או כלל לא בזמן תנועה – ריצה, סקי, נהיגה, שיט או טיסה. שהייה בתנועה עוזרת להם להרגיש טוב יותר, אך אינה גורמת להחלמה.

 

 

אילו טיפולים קיימים ל-MdDS ?

נכון להיום לא קיים טיפול אחד ידוע ומקובל להעלמת הסחרחורת ותחושת חוסר היציבות המופיעות בתסמונת זו. טיפול באמצעות גירוי אופטוקינטי הינו טיפול חדיש יחסית, בעל פרוטוקול טיפולי תובעני ומתיש, אך בינתיים מראה תוצאות ראשוניות טובות בקרב המטופלים. פרוטוקול נוסף שנחקר הינו שימוש בגירוי מגנטי גולגולתי (TMS) להקלה זמנית של הסימפטומים. פרוטוקולים אלו נחשבים עדיין ניסיוניים, אך ייתכן ולפחות אחד מהם ייהפך למקובל בשנים הקרובות.

טיפול נוסף אשר אין לגביו מחקר מספק הינו סיבוב הראש לכיוונים שונים כאשר העיניים נמצאות בחשיכה מוחלטת. 

טיפול תרופתי לעיתים מסייע להפחית חלק מהתסמינים (תרופות מסוימות מקבוצת נוגדי דיכאון, נוגדי חרדה ואנטי אפילפסיה). שימוש במינון נמוך של תרופות נוגדות חרדה הנלקחות לפני עלייה או בזמן שהות בשיט או בטיסה יכולים בחלק מהמקרים למנוע מהתסמינים להתפרץ. תרופות אחרות המשמשות להפחתת סחרחורת במקרים אחרים אינן יעילות בדרך כלל בהפחתת התסמינים של MdDS. לעיתים תרגילים מסוימים יכולים לסייע בהפחתת התסמינים ובהתמודדות עמם.

 

 

מה תפקיד הפיזיותרפיה ב- MdDS ?

הפיזיותרפיסט מסוגל לסייע בשלילת גורמים אחרים לסחרחורת, אבחון התסמונת וטיפול לצורך הקלה והפחתה של חלק מהתסמינים על ידי תרגילי התרגלות (Habituation) – חשיפה למצבים המעוררים את התסמינים וביצוע חזרות מבוקרות וקצרות שלהם. בצורה כזו לומד המוח להתרגל להפרעה והתסמינים פוחתים.

תרגילי המרה (Substitution) מסייעים לשליטה על שווי משקל על ידי חלוקת שליטה זו בין מערכות החישה בצורה שתפצה על חוסר היציבות (למשל – הסתמכות יתר על ראייה מפצה על קלט סומטוסנסורי לקוי).

 

למידע נוסף:

http://www.mddsfoundation.org

 

 

*Cha, Y.-H., Baloh, R. W., Cho, C., Magnusson, M., Song, J.-J., Strupp, M., … Staab, J. P. (2020). Mal de débarquement syndrome: Diagnostic criteria consensus document of the classification committee of the bárány society. Journal of Vestibular Research, 1–9. doi:10.3233/ves-200714

 Hain TC. Mal de Debarquement (MDD or MdDS). http://www.dizziness-and-balance.com/ disorders/central/mdd.html.  Updated July 29, 2008. Retrieved March 156, 2009 Brown JJ, Baloh RW. Persistent Mal de Debarquement Syndrome: A Motion-Induced Subjective Disorder of Balance.  Am J Otolaryngol. 1987;8(4)219-222 Hain TC, Hanna PA, Rheinberger. Mal de Debarquement. Arch Otolaryngol Head Neck Surg. 1999; 125:615-620

Dai M, Cohen B, Smouha E, Cho C. Readaptation of the vestibulo-ocular reflex relieves the mal de debarquement syndrome. Front Neurol 15, 2014.

http://www.dizziness-and-balance.com/disorders/central/mdd.html

bottom of page