ניד יציבתי, או: למה אני מרגיש.ה שאני כל הזמן מתנדנד.ת?

מכירים את התנודתיות הקלה של הגוף כאשר עומדים במצב סטטי? התופעה נקראת תנודתיות או ניד יציבתי או באנגלית Postural sway, והיא תופעה גופנית מרתקת. עבורי כקלינאי וסטיבולרי, היא תופעה שאני מתייחס אליה בעבודה, כיוון שהיא קשורה במידה רבה לתלונות של מטופלים בדרך זו או אחרת. בין אם זה בהמתנה בתור לדואר או סתם שיחת חולין בעמידה, הניד היציבתי נוכח ומשפיע עלינו כל הזמן, והוא חיוני ליציבות שלנו ומסייע במניעת נפילות. התחושה שאנחנו זזים כל הזמן יכולה להיות ברכה או קללה זמנית (במקרים מסוימים). במאמר זה אסביר מהו ניד יציבתי, למה הוא מתקיים, וכיצד אנו מושפעים ממנו.

ניד יציבתי – מה זה ?

ניד יציבתי מתייחס לתנועות טבעיות קלות שמתרחשות בזמן שאנחנו מתנגדים לכוח הכבידה – ומורגש בעיקר במנח עמידה. הוא מורכב מתנודות קטנות במיקום הגוף, בכדי לשמור על איזון. למעשה מדובר בעיקרון מכאני פשוט להבנה – התנודות מייצגות את הצורך של הגוף לשמר את מרכז המסה שלנו (בעמידה רגילה: סביב מפתח הלב) בתוך בסיס התמיכה (בעמידה רגילה: המרווח שבין כפות הרגליים). הגוף מתמודד כך מול כוח הכובד ששואף להפיל אותנו מטה. כיוון שכוח הכובד עובד כל הזמן ובצורה היקפית, בעמידה רגילה הוא ירצה להפיל אותנו לפנים ולאחור, ולכן במצב זה הניד היציבתי ייגרום לנו להרגיש תנועת גוף חוזרנית לפנים ולאחור.

 אם למשל נעמוד דום, הניד היציבתי יגרום לנו לחוש תנועה סיבובית.

מדוע מופיע הניד היציבתי ?

הניד היציבתי הוא תוצאה של פעילות משולבת ומורכבת בין מערכות התחושה השונות, השרירים ומערכת העצבים – וכן, גם קצת פסיכולוגיה.

1. קלט תחושתי: הגוף שלנו מקבל מידע ממגוון מערכות חושים, כולל מערכת הראייה (עיניים), המערכת הווסטיבולרית (אוזן פנימית) והמערכת הפרופריוספטיבית (שרירים ומפרקים). מערכות אלו פועלות באינטגרציה יחדיו בכדי לספק מידע על מיקום ותנועת הגוף במרחב.

2. שליטה באיזון: מערכת העצבים מקבלת את הקלט התחושתי, ומגיבה לו על ידי תיאום רציף של פעילות שרירית בגוף כולו. לרוב, תחושה של פעילות שרירית מורגשת בעיקר בקרסוליים ובכפות הרגליים.

3. גורמים סביבתיים: גורמים חיצוניים, כגון משטחים לא אחידים או כוחות חיצוניים (למשל טלטול של כלי תחבורה), יכולים גם להשפיע על תכונות הניד היציבתי.

אוקיי – האם כולם מרגישים תנודתיות כזו בעמידה ?

כן – ניד יציבתי הזה דבר נורמלי שכולם מרגישים.  אבל – לא כולם שמים לב אליו כל הזמן.

תחשבו על דופק, או נשימה – שתי תופעות שמתרחשות כל הזמן אצל כל אדם חי, אבל אנחנו לא שמים לב לדופק ולנשימה שלנו כל הזמן או רוב הזמן נכון?

וכשאנחנו כן שמים לב לניד היציבתי שלנו – לרוב אנחנו לא מפרשים אותו כאיום אלא כתופעה שטבעית להקשר בו אנחנו שמים לב אליו. כמה דוגמאות:

1.      כשמשתכרים מאלכוהול הניד היציבתי מורגש יותר ולא מטריד אותנו כי אנחנו מבינים שאנחנו שיכורים

2.      כשעייפים מאד – אז מתנדנדים יותר

3.      כשעומדים בגובה רב ומביטים מטה – מתנדנדים יותר, בגלל אשליית העומק של הגובה.

4.      כשמזיזים את הראש מהר, מתנדנדים יותר – בגלל הגירוי הווסטיבולרי שנוצר

5.      מיד לאחר מאמץ גופני גדול – הדופק, הנשימה והנוקשות השרירית גורמים לתחושת נדנוד

6.      כשיורדים מהליכון אחרי ריצה בחדר כושר מתנדנדים יותר – כי נוצר מצב זמני של חוסר התאמה תחושתית, והמוח צריך להתרגל שוב למצב שבו הרצפה יציבה ולא זזה

אבל יש שלשה מצבים שבהם הניד היציבתי נעשה מורגש מאד ואנחנו מפרשים אותו כאיום עלינו, כי אנחנו לא מודעים להם בדרך כלל:

1.  שינויים הורמונליים – בעיקר אצל נשים סביב וסת/גיל המעבר, גורמים לניד היציבתי להיות מורגש יותר. בדיוק כמו שהם גורמים לתופעות אחרות. זה אפילו נחקר. ויש נשים שלא מתרגשות מזה ומכירות את זה ש"סביב הווסת יש לי סחרחורת".

2.  מצבים רפואיים חריגים – בעיקר פגיעות וסטיבולריות שונות, כמו BPPV, התקף מנייר, והתקפי מיגרנה. אבל גם מצבים אחרים כמו חוסר בוויטמינים (למשל B12,B1), חוסר במינרלים (למשל חוסר בנתרן) ועוד. לרוב אחרי שהמצב הרפואי חולף עם או ללא טיפול, גם תחושת הניד היציבתי מתנרמלת, וכבר אינה מורגשת.

3.  כשנבהלים – מתנדנדים יותר (לא סתם יש ביטוי בעברית "הוא אמר לי משהו מטלטל"). אנחנו יודעים שהלב דופק והנשימה מואצת בזמן שמוטרדים ממשהו שלילי, אבל תאמינו או לא – גם הגוף שלנו מתנדנד יותר כשאנחנו במצב רגשי כזה. וגם זה נחקר.

תנסו את זה על עצמכם – עמדו על רגל אחת, ותנסו לחשוב על משהו שיגרום לכם להרגיש יותר חיוביים, ואחכ תנסו לחשוב על משהו שיגרום לכם להרגיש יותר שליליים – ותראו כיצד כל סוג רגש משפיע על שווי המשקל שלכם. זו תופעה נורמלית לחלוטין. 

האם זה קורה בעוד מצבים מלבד עמידה?

בוודאי. זה קורה בכל מצב על כדור הארץ (בחלל זה לא קורה). בישיבה תמוכה, בדרך כלל הראש לא תמוך, ואז הוא יתנדנד בצורה סיבובית (תחשבו על זה – הראש הוא כדור גדול שמונח על בסיס צווארי קטן). בשכיבה, הלב דופק, בית החזה עולה ויורד עם הנשימה, והשרירים מתכווצים מדי פעם בהתאם לכל מיני תגובות, ולכן קיים "נדנוד" אמיתי של הגוף.

בעמידה והליכה הניד היציבתי בדרך כלל הכי מורגש, כי יש יותר גוף שמתנדנד ומתנגד לכוח הכובד בהשוואה למצבים האחרים.

אם הניד היציבתי שלי מורגש יותר – האם זה אומר שיש לי בעיית שווי משקל?

ממש לא בהכרח. למעשה בדרך כלל לא. איך יודעים? בודקים את שווי המשקל. כשיש בעיית שווי משקל, באמת מאבדים אותו – ונופלים. ואז צריך להיבדק.

כשמתפתחת תחושה מוגברת של ניד יציבתי בלי בעיית שווי משקל שגורמת לנפילה – זה פשוט יחלוף לבד, ואין צורך להתייחס לזה ולהגביל את עצמנו בתנועה. למשל אחרי חרדה רבה, עייפות, שתייה, ירידה מאונייה או מטוס, וסת וכו'.

איפה זה מסתבך?

רגישות כרונית לניד היציבתי עומדת בבסיס של הפרעות כגון PPPD ו-MdDS. אנשים שסובלים ממצבים אלה שמים לב לניד היציבתי רוב היממה, והגוף שלהם מגיב בצורה מאוימת – למשל בדריכות שרירית גבוהה ומוגזמת לסיטואציה. אם למשל הניד היציבתי התגבר זמנית כי הסתכלתי על רכבת נוסעת (בגלל הגירוי הראייתי – דבר נורמלי) – אז הגוף שלי מרגיש שתהיה נפילה אפילו שלא תהיה נפילה, ואז ייצר תגובת הגנה מוגזמת – כמו למשל לאחוז במעקה שלידי, כשאף אחד אחר שם לא מתנהג ככה.

סביב תגובות ההגנה האלה נבנות פרשנויות שליליות סביב הניד היציבתי. הפרשנות המוטעית הנפוצה ביותר היא – "אני כל הזמן זזה ולפניכן לא זזתי כל הזמן". 

המחשבה הזו שגויה, כי אנחנו כל הזמן זזים – כי אנחנו כל הזמן בניד יציבתי. מה שקרה זה שקודם לא שמתי לב שאני זזה, ועכשיו אני שמה לב לכך, ואני מפרשת את זה כדבר מאיים ומסוכן (למרות שזה בכלל לא) כי לא לימדו אותי שאנחנו תמיד זזים.

מה הבעיה? הבעיה היא שהפרשנות המאיימת הזו גורמת לרגשות שליליים, שגורמים (כפי שכתוב מעלה) לניד היציבתי להיות מורגש יותר. וזהו מעגל קסמים שלילי שבגללו נתקעים עם מצב כמו PPPD או MdDS הרבה הרבה זמן. במסגרת טיפול ב-PPPD או MdDS, אני מתייחס למרכיב הרגישות לניד היציבתי.

מניסיון קליני שלי, גם אנשים עם הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) בסיכון גבוה יותר לפתח רגישות מוגברת לניד יציבתי. לכן קריאת המאמר הזה אמורה להרגיע את הקוראים עם ה-OCD 😊 ולתת להם וודאות לגבי התופעה שהם חשים.

לסיכום

ניד יציבתי הוא תופעה נורמלית שכולנו חווים ומטרתה לאפשר לנו לתפקד זקופים.

ניד יציבתי מורגש לפעמים יותר ולפעמים פחות וזה תלוי בפעילות ובהקשר וזה גם כן דבר נורמלי.

חלקנו נוטים לשים לב יותר לניד היציבתי ולפרש אותו כדבר מאיים, וזה לאורך זמן, רק מגביר את תחושת האיום ממנו, ולא בצדק (כי הוא לא באמת מסוכן).

תתידדו עם הניד היציבתי שלכם – כי הוא שומר עליכם!

אם בכל זאת אתם סובלים מרגישות לניד יציבתי, ויותר נכון – לסבל סביב רגישות זו – אתם מוזמנים להגיע אלי לאבחון ולטיפול.

נ.ב.

חוץ מאוטונוירולוגים ופיזיותרפיסטים, הרבה אנשי טיפול כגון רופאים מצד אחד, ופסיכותרפיסטים מצד שני, לא מודעים לכל מה שכתבתי פה, ולכן אל תנסו לקבל את זה מהם. אבל כן תרגישו חופשיים להפנות אותם למאמר הזה 😊